יש הזדמנות להפוך לימונים חמוצים ללימונדה מתוקה

אין הרבה לימונים שחמוצים כמו הנושא של העסקת עובדים בתת-תנאים.

עוד יותר חמוץ? בתעשיית הטקסטיל נהרגים יותר אנשים מתעשיות מקבילות.

איך הופכים לימונים מזעזעים כאלה ללימונדה?

רגע לפני התשובה, שני סיפורים מההיסטוריה הלא-רחוקה.

מאי 2014.

סטפני וילסון שיצאה לקניות ב'סאקס' בשדרה החמישית בניו יורק, בהתה בשקית הנייר היוקרתית מזועזעת כולה. דקות לפני כן פרקה את שלל פריטי האופנה היוקרתיים שקנתה, ופתאום נפל מהקפל בשקית הנייר פתק קטן.

"בבקשה עזרו לי. אני עובד כמו עבד במשך 13 שעות בכל יום, בתנאים משפילים ומסוכנים, ומייצר את השקיות האלה במפעל של בית הכלא".

טוניים עמנואל ניונג (Tohnain Emmanuel Njong) כתב זאת. צועק לעזרה לאזרחי המערב, שאינם יודעים כמה רוע זורם בעורקי תעשיית הטקסטיל.

וילסון המזועזעת העבירה את המכתב לארגונים הומניטריים ורשתות חברתיות, שהצליחו לאתר את האסיר שבינתיים שוחרר וחזר למשפחתו, כי את הפתק כבר כתב שנתיים לפני שוילסון מצאה אותו.

יום חמישי, 24 באפריל 2013.

ראנה פלאזה (Rana Plaza), מפעל הטקסטיל בבנגלדש, ייצר פריטי אופנה ל-29 מותגים שונים (ביניהם פרימרק, זארה, C&A, H&M, מנגו וולמרט, ו-Kappa). אבל באותו יום חמישי אומלל? נצרב לעד בתודעה העולמית כשקרס על אלפי עובדיו. האסון הגדול ביותר בהיסטורית ענף הטקסטיל.

יום לפני קריסת מפעל הטקסטיל הופיעו סדקים בקירות שבעקבותיהם פונו סניף בנק וחנות שהייתה בבניין. למרות זאת, ולמרות אזהרות פקחי בנייה שהגיעו לבחון את המקום, המנהלים דרשו מהפועלים להמשיך לעבוד. והפועלים המשיכו לתפור עד שנמחצו תחת ההריסות.

קריסת ראנה פלאזה גבתה את חייהן של 1,138 פועלות והותירה יותר מ־2,500 פצועות, לחלקן נקטעו הגפיים והן הפכו נכות לצמיתות.

מפסיקים להזרים כסף ליצרני הבגדים

חמש שנים עברו, ולא הרבה השתנה מאז.

אבל לך? יש הזדמנות להפוך לימונים חמוצים ללימונדה מתוקה.

מפסיקים להזרים כסף ליצרני הבגדים החדשים שנתפרים בדמן של פועלות עשוקות, 13 שעות ביממה.

אבל מה נלבש???

טוב, נו. זאת הלימונדה.